HE3Story preview
מי יציל אותנו?
דוד ומיקה יצאו לשיט בים עם סירת משוטים קטנה. השמש זרחה חזק, והמים היו כחולים ושקטים.
פתאום הרוח התחזקה, והשמיים הפכו אפורים. גלים גבוהים התחילו לטלטל את הסירה מצד לצד.
"אני מפחדת!" קראה מיקה, ודוד החזיק חזק את המשוטים. אבל המשוט נשמט לו מהיד, והסירה נסחפה רחוק מהחוף.
בדיוק אז הופיע לידם יצור מוזר: נמר גדול עם פסים כתומים ושחורים, שוחה במים כמו דג. "אל תפחדו," אמר הנמר בקול רגוע, "שמי נמרון, אני נמר ים."
"נמר לא אמור להיות בים!" התפלא דוד, אבל מיקה כבר חייכה. "אם אתה יודע לשחות כל כך טוב, אולי תעזור לנו לחזור הביתה?" שאלה.
הסערה התחזקה, והרוח שרקה באוזניהם. נמרון התקרב אל הסירה ודחף אותה בעדינות עם כפותיו החזקות.
"תשבו נמוך ותאחזו חזק!" הוא קרא מעל קול הגלים. דוד ומיקה התכופפו, וליבם דפק במהירות.
גל ענק התקרב, גבוה כמו בניין. נמרון שחה קדימה, חצה את הגל, ומשך אחריו את הסירה כמו גור קטן.
לאט לאט החלו לראות את החוף דרך טיפות המים. הסערה נחלשה, והשמיים שוב הפכו בהירים.
על החול חיכו להם אמא ואבא מודאגים. הם רצו אל הילדים וחיבקו אותם חזק.
"מי הציל אתכם?" שאל אבא. דוד ומיקה הצביעו אל הים, אבל נמרון כבר נעלם בין הגלים.
רק פס כתום־שחור אחד הבהב מתחת למים ונעלם. מאז, בכל פעם שיש סערה בים, דוד ומיקה לוחשים: "תודה, נמרון, נמר הים האמיץ."
