HE48–12مقتطف من القصة
יום המדינה החדשה
בכיתה של רונית המורה, נועה ויואב הביטו במפה גדולה של ארץ ישראל. רונית אמרה: היום נלמד על שנים חשובות מאוד, 1947 עד 1949, שבהן הוקמה מדינת ישראל. זה סיפור של שמחה ותקווה, אבל גם של פחד, אובדן וכאב אצל אנשים אחרים.
לפני שקופצים לאירועים, חשוב לזכור שהארץ הייתה בית לאנשים שונים. חיו בה יהודים, ערבים פלסטינים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים ואחרים. לכל קבוצה היו חלומות, זיכרונות, פחדים ותחושה של קשר עמוק למקום.
אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, יהודים רבים בעולם רצו בית בטוח לעם היהודי. בארץ חיו גם פלסטינים רבים, שראו במקום את ביתם ורצו זכויות וביטחון לעצמם. לכן השאלה הייתה קשה: איך מחלקים מקום קטן שאנשים רבים אוהבים?
בשנת 1947 הגיעו נציגי האו״ם, ארגון האומות המאוחדות, כדי לבדוק מה אפשר לעשות. האו״ם הוא ארגון שבו מדינות מדברות זו עם זו ומנסות לפתור בעיות בדרכי שלום. הנציגים שמעו עדויות, נסעו בארץ והציעו פתרון שנקרא תוכנית החלוקה.
חלוקה פירושה לחלק שטח לשני חלקים מדיניים. לפי תוכנית החלוקה, תקום מדינה יהודית ותקום מדינה ערבית, וירושלים תהיה אזור מיוחד בניהול בינלאומי.
בכ״ט בנובמבר 1947 הצביע האו״ם בעד תוכנית החלוקה. יהודים רבים בארץ ובעולם שמחו מאוד, כי הם ראו בכך הכרה בזכות לבית לאומי וביטחון אחרי שנים קשות. פלסטינים רבים ומדינות ערב התנגדו, כי הם חשבו שהחלוקה אינה צודקת ופוגעת בבית ובזכויות שלהם.
אחרי ההצבעה התחילו עימותים קשים בין יהודים לערבים בארץ. בספר הזה לא נתאר דברים מפחידים, אבל נבין שאנשים דאגו למשפחות, לדרכים, למזון ולביטחון.
בהכרזת העצמאות נכתב שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ותפעל לשוויון זכויות לכל אזרחיה.
