HE68–12مقتطف من القصة
יד מושטת לשלום
בבוקר חורפי בבית הספר, המורה ניר פרשעל הלוח מפה גדולה של ישראל ושכנותיה. נועה ויואב ראו שמסביב לישראל יש ארצות, ימים, נהרות וגבולות. ניר אמר שהיום ילמדו על רגעים שבהם אנשים ניסו לבנות גשר במקום להגביה חומה.
כשמדברים על הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני, חשוב לזכור שיש נקודות מבט שונות. ישראלים רבים רצו ביטחון ובית בטוח אחרי שנים קשות, וגם עמים שכנים רצו כבוד, זכויות ובית משלהם. לא נכון להאשים עם שלם; החלטות מתקבלות על ידי מנהיגים, ממשלות ואנשים בתקופות מסובכות.
המורה ניר צייר על הלוח גשר מעל נחל. בצד אחד כתב פחד וחוסר אמון, ובצד השני כתב שיחה, אחריות ותקווה. הוא הסבירה ששלום אינו קסם שמוחק הכול, אבל הוא יכול לפתוח דרך חדשה שבה מדינות מדברות, סוחרות ומנסות לפתור בעיות בלי מלחמה.
בשנת 1977 קרה דבר שהפתיע רבים. אנואר סאדאת, נשיא מצרים, הגיע לביקור בירושלים ודיבר בכנסת, בית הנבחרים של ישראל. זה היה רגע היסטורי, כי מנהיג של מדינה שהייתה אויבת הגיע בגלוי ואמר שהוא רוצה לדבר על שלום.
בישראל קיבל את פניו מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל. בגין האמין שלעם ישראל יש זכות לבית בטוח, אבל הבין שגם שכנים צריכים ביטחון וכבוד. הוא ישב עם סאדאת ליד שולחן משא ומתן, כלומר שולחן שבו מדברים, מקשיבים, מציעים רעיונות ומחפשים פתרון שאפשר לחיות איתו.
שנים אחרי השלום עם מצרים, ישראל וירדן התקדמו לשולחן משא ומתן. יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, ושמעון פרס, מדינאי שפעל רבות לשיחות שלום, נפגשו עם חוסיין מלך ירדן. בשנת 1994 נחתם הסכם שלום בין ישראל לירדן בערבה, באזור מדברי פתוח ורחב.
בסוף השיעור ציירו הילדים שולחן עגול ועליו מפה קטנה, כוסות מים ויונים לבנות. ליד השולחן הם כתבו: ביטחון, זכויות, בית, פשרה ושלום. ניר אמרה שההיסטוריה מלמדת אותנו שמנהיגים ואזרחים יכולים לבחור לפעמים בדרך קשה אך חשובה: לדבר, להקשיב, ולבנות גשרים לעתיד.
