HE127–9مقتطف من القصة
הילדה שנעלמה
נועם ומאיה היו חברים מאז גן חובה. בכיתה ב׳ הם ישבו באותו שולחן, חלקו מחקים, וסימנו זה לזה חיוך כשנכנסו בבוקר.
בהפסקה הם שיחקו בכדור ליד עץ התות שבחצר. פתאום הכדור קפץ גבוה ונתקע בין הענפים. נועם אמר, ״אני אטפס!״ אבל מאיה נבהלה. ״עדיף לחשוב, כי חבר טוב שומר על חבר,״ היא אמרה.
הם מצאו מקל ארוך ליד הגדר ודחפו בעדינות את הענף. הכדור זז קצת, ואז נפל ישר ליד הרגליים של נועם. נועם הרים את הכדור וצחק. ״את הכי טובה בעולם!״ מאיה חייכה ואמרה, ״אנחנו הכי טובים כשאנחנו ביחד.״
אחר הצהריים, בגינה ליד הבית, נועם הביא חטיף במבה ומאיה הביאה בקבוק מים. הם ישבו על הספסל וחילקו הכול שווה בשווה. כששקעה השמש, הם המציאו כלל חדש: אם אחד עצוב, השני מקשיב. אם אחד שמח, השני שמח איתו.
