HE2مقتطف من القصة
גיבי קם בבוקר
גיבי הוא ילד בן 10. לפעמים קשה לו מאוד לקום בבוקר.
כל בוקר אמא באה לחדר של גיבי. היא אומרת: "גיבי, בוקר טוב, הגיע הזמן לקום." גיבי פוקח עיניים לרגע.
לפעמים גיבי סוגר את העיניים שוב. הוא נרדם עוד פעם. זה בסדר, זה קורה לילדים רבים. אמא חוזרת אחרי כמה דקות. היא אומרת בקול רך: "גיבי, זמן לקום." גיבי שומע את אמא. זה יכול לקחת כמה פעמים.
לפעמים התהליך לוקח 20 דקות. זה זמן רב, אבל זה בסדר. אמא יודעת שגיבי צריך זמן. גיבי יכול לעזור לעצמו. הוא יכול לשים שעון מעורר ליד המיטה. כשהשעון מצלצל, גיבי יכול לשבת במיטה.
כשגיבי יושב, קל לו יותר להישאר ער. הוא יכול לשים רגליים על הרצפה. זה עוזר לגוף להתעורר. גיבי יכול לפתוח את התריס. האור עוזר לגוף להבין שהבוקר הגיע. האור אומר למוח: "זמן להתעורר!" גיבי יכול ללכת לשתות מים. מים קרים עוזרים לגוף להתעורר. הם גורמים לגיבי להרגיש יותר ער.
אמא של גיבי גאה בו. היא יודעת שגיבי משתדל. היא אומרת: "אתה עושה עבודה טובה, גיבי!" כל בוקר גיבי מתאמן לקום. לפעמים זה לוקח זמן, וזה בסדר גמור. גיבי לומד איך לעזור לגוף שלו להתעורר.
יום אחד יהיה קל יותר לגיבי לקום. בינתיים, גיבי עושה את המיטב שלו. זה מספיק טוב. גיבי יודע שהוא יכול לקום. זה לוקח זמן, אבל הוא מצליח. גיבי הוא ילד אמיץ וחזק!
