HE37–9תצוגה מקדימה של הסיפור
רני
רני בת החמש־עשרה גרה בבית ישן בקצה השכונה, שלכולם היה שם מוזר אליו – "פחד". פעם הוא היה מפחיד באמת: קירות מתקלפים, רעשי חריקה בלילה, ושמועות על רוחות.
אבל רני לא האמינה לשמועות. במקום לפחד, היא התחילה לצבוע את הקירות, לתקן מדפים ולתלות ציורים שציירו החברים שלה – מיקה, גל ועומר.
בערבים הם היו מתכנסים בסלון של "פחד", שותים שוקו וצוחקים עד מאוחר. לאט לאט, כל מי שנכנס הבין שהבית אולי נראה קצת מוזנח מבחוץ, אבל מבפנים הוא מלא בחום של רני.
השכנים התחילו לקרוא לבית בשם חדש: "פחד–לא–פחד". וכשהם דיברו על המקום, הם בעצם דיברו על רני – על האומץ שלה להפוך משהו מפחיד למשהו שאנשים אוהבים ממש.
