HE210–12תצוגה מקדימה של הסיפור
פלאטון שתס
יונתן ישב במעבדה בבסיס החלל הישראלי ובחן את התצוגות על המסכים. עיניו היו עייפות, כתמי הזיעה על מדי החלל שלו סיפרו על שבועות ארוכים של עבודה קשה. הוא היה האסטרונאוט הבכיר במשימה לחקור את הירח האדום של צדק.
ד"ר מיכל נכנסה למעבדה עם ביטוי דאגה על פניה. "יונתן, אתה צריך לנוח. לא ישנת כמעט שלושה ימים." הוא הניד בראשו. "אני חייב לסיים את הניסוי לפני שהחלון הזמן יעבור."
אורי-1 הרובוט התגלגל לצידו והושיט לו משקה אנרגיה בזרועו המכנית. "אדון יונתן, נתוני הגוף שלך מדאיגים. דופק גבוה, לחץ דם מוגבר," דיווח הרובוט בקול מלודי. יונתן חייך חיוך עייף וקיבל את המשקה.
פתאום, האזעקה האדומה החלה להבהב. "התרחבות סולארית בדרך אלינו!" קראה מיכל. יונתן קפץ ממקומו, העייפות נעלמה לרגע. הוא רץ לתא הבקרה, אצבעותיו ריקדו על המקלדת.
"אני מעלה את המגנים," הודיע בקול נחוש. בזכות תגובתו המהירה, התחנה שרדה את הסערה. כשהמערכות התייצבו, יונתן התמוטט על הכיסא, גופו רעד.
מיכל ואורי-1 ליוו אותו לתא המנוחה. "הצלת את כולנו, אבל עכשיו אתה חייב לישון," אמרה מיכל בנחישות. יונתן הנהן לאט, סוף סוף מודה בתשישות שלו.
כשהוא שכב במיטת החלל שלו, יונתן הביט דרך החלון אל כדור הארץ הכחול הרחוק. "מחר," לחש לעצמו, "מחר נמשיך לגלות את סודות היקום." ובתוך שניות, שקע בשינה עמוקה.
