ספר של הצ׳אט

על אי קטן באמצע הים גר גמד בשם גולי. הוא לא היה גמד רגיל—הוא אהב להגשים משאלות לילדים עם מגבלות פיזיות, כדי שירגישו חזקים ושמחים.

יום אחד הגיעה לאי מיקה בסירה עם אבא שלה. למיקה היה קשה ללכת הרבה, והיא השתמשה בכיסא גלגלים כחול עם פעמון קטן.

מיקה הסתכלה על השביל החולי ואמרה בשקט: "הלוואי שיכולתי להגיע עד המגדלור ולראות את השקיעה." גולי חייך, אבל לפני שהספיק לענות—האדמה רעדה.

מתוך הדקלים הופיע ענק ענקי בשם רעם. הוא היה גבוה כמו מגדל, עם כפות ידיים רחבות, אבל בעיניים שלו היה פחד קטן. "אני לא מצליח להיות עדין," הוא אמר, "וכל פעם שאני עוזר—אני הורס."

גולי הניח יד על האבן הקטנה שלו ואמר: "באי הזה משאלות מתגשמות בעזרת לב טוב ועבודה יחד." הוא לחש מילים קסומות, והחול התחיל להתקשות ולהפוך לשביל חלק.

רעם התכופף לאט, כמו שמלמדים בכיתה לעשות תנועות בזהירות. הוא השתמש באצבע אחת כדי להזיז קונכיות מהדרך, וגולי בדק שכל פנייה מספיק רחבה לכיסא של מיקה.

בדרך הצטרפו גם עומר וגל, שבנו מעקה מחבלים וענפים. "ככה נוכל להחזיק כשצריך," אמר גל, ומיקה צלצלה בפעמון שלה כאילו זה מוזיקה.

כשהגיעו למגדלור, השקיעה צבעה את השמיים בכתום וסגול. מיקה אמרה: "המשאלה שלי לא הייתה לרוץ—היא הייתה להגיע."

רעם חייך סוף סוף, וגולי לחש: "המשאלה האמיתית היא כשכולם מתאימים את העולם, לא את הילד." ומאז, באי של גולי, כל שביל נבנה כך שכל אחד יוכל לעבור בו.