HE168–10תצוגה מקדימה של הסיפור
מפחיד
ביער עבות בצפון, ממש ליד מושב קטן, הסתובבו בערב קיץ ארבעה חברים: מיקה, גל, עומר ורוני. הם שמעו שמועה על ענק מסתורי ששומר על דרקון חצי-פראי, חצי-חמוד.
כשהתקרבו לעומק היער, האדמה רעדה מתחתיהם. מתוך הערפל יצא הענק, גבוה כמו האקליפטוסים, ובידו כלוב עץ ענקי שבו ישב דרקון ירוק וזועם שנראה כאילו הוא עומד להשתגע.
"תתרחקו, הוא מאבד שליטה כשהוא מרגיש לבד," אמר הענק בקול עמוק. מיקה צעדה קדימה ודיברה עם הדרקון בשקט, כאילו היה כלב מפוחד.
העיניים שלו נרגעו, והלהבות בפה שלו הפכו לניצוצות קטנים. גל הבין שהדרקון לא מסוכן – הוא רק מיואש מלהיות כלוא.
החברים שכנעו את הענק לבנות לדרקון בית פתוח בין העצים, לא כלוב. מאז הדרקון עדיין "משתגע" לפעמים, אבל רק משמחה, כשהוא טס מעל צמרות היער והילדים צוחקים מלמטה.
