HE7–9תצוגה מקדימה של הסיפור
מעיין והכלב
מַעְיָן קיבְלָה כֶּלֶב חָדָשׁ וּשְׁמוֹ טוֹי טוֹי. הוא היה ___כלב___ קָטָן עִם פְּרוָּה חוּמָה וְנְפוּחָה, אֲבָל הוּא _נבח___ עָלֶיהָ הַרְבֵּה. מַעְיָן כַּעֲסָה וְלֹא רָצְתָה אוֹתוֹ יוֹתֵר.
הִיא יָצְאָה לְ_חצר__ לְחַפֵּשׂ __חיה__ אַחֶרֶת. לִיד הָעֲצִים הִיא מְצָאָה _צב__ קָטָן וִירֹק. מַעְיָן הֵבִיאָה לוֹ עָלֶה __חסה__ טָרִי וְהֶאֱכִילָה אוֹתוֹ, אֲבָל הַצֶּב _הלך__ לְאַט וְנֶעְלָם בֵּין הַשִּׂיחִים.
מַעֲיָן הָלְכָה לְ_אגם____ הַקָּטָן לְיַד הַבַּיִת. שָׁם הִיא רָאָתה __ברווז__ צָהוֹב שֶׁ_שחה__ בַּמַּיִם. הִיא רָצְתָה לְ_לטף___ אוֹתוֹ, אֲבָל הַבְּרווז שָׂחָה הָרָחֹק מִמֶּנָּה.
פִּתְאוֹם _עף_ פַּרְפַּר צָבְעוֹנִי __מעל_ רֹאשָׁהּ. מַעְיָן _הושיטה_ יָד כְּדֵי לִ_געת_ בוֹ בֶּעָדִינוּת, אֲבָל הַ_פרפר__ עָף גָּבוֹהַּ אֶל הַ_שמיים_. הִיא הֵבִינָה שֶׁכָּל הַ_חיות_ הָאֵלֶּה לֹא יְכוֹלוֹת לְהִשָּׁאֵר אִיתָּהּ.
כשמעיין חזרה __הביתה_, טוי טוי רץ אליה _בשמחה_. הוא _נבח_ בקול שמח ו_ליקק_ את ידיה. פתאום מעיין הבינה שטוי טוי נובח כי הוא _אוהב_ אותה ושמח לראות __אותה__.
מַעְיָן __חיבקה___ אֶת טוֹי טוֹי.. אַתָּה הַ_כלב__ הַכִּי טוֹב שֶׁיֵּשׁ! הִיא _אמרה___ בְּחִיּוּךְ. מֵהַיּוֹם הַהוּא, מַעְיָן וְטוֹי טוֹי הָיוּ הַ__חברים___ הַכִּי טּוֹבִים.
