HE39–12תצוגה מקדימה של הסיפור
מלך
בעמק רחוק, הייתה ממלכה מיוחדת שנקראה 'ממלכת המרשמלו'. כל הבתים והדרכים היו עשויים ממתקים טעימים. מלך הממלכה היה ילד בן 11 בשם דוד. דוד היה מלך עם לב טוב, שתמיד חשב איך הוא יכול לעזור לנתינים שלו.
דוד היה חובש כתר מנצנץ ומרשים, והוא אהב לשבת על כס המלכות שלו, שמעליו היה צלכות מרהיב. דוד תמיד היה מוקף בחבריו הטובים, כולל הכלב הנאמן שלו, מוקה, שתמיד היה לצידו.
יום אחד, שמעה דוד שמועה מדאיגה: מלך ממלכה אחרת בשם עומר מתכנן להשתלט על ממלכת המרשמלו. עומר היה ידוע כמלך עם לב קשוח, שלא היסס לקחת כל מה שהוא רצה.
דוד לא התכוון לתת לעומר להשתלט על ממלכתו המתוקה. הוא כינס את כל נתיניו וחבריו לישיבה חשובה. 'אנחנו צריכים לנצח את עומר בעזרת חוכמות ותחבולות', אמר דוד. כל הנתינים כרעו ברך והביעו את נאמנותם למלך.
הנסיכה שרה, שהייתה חברתו הטובה של דוד, הציעה רעיון מבריק. 'אנחנו יכולים להשתמש בכרכרה המיוחדת שלנו כדי להפתיע את עומר,' אמרה שרה בחיוך. דוד הסכים, והם התחילו להכין את תוכניתם.
ביום הקרב, הגיע עומר עם צבאו לממלכת המרשמלו. אבל במקום להילחם, דוד ושרה הובילו את עומר לכיכר המרכזית שבה הייתה הכרכרה המיוחדת. הכלב מוקה התחיל לנבוח ולרוץ סביב הכרכרה.
עומר השתאה לנוכח הכרכרה המופלאה והכלב הנאמן. הוא הבין שהממלכה הזו מלאה קסם וחברות שלא ניתן לשבור. דוד הראה לעומר כיצד אפשר להיות מלך טוב ואוהב.
בסופו של יום, עומר החליט לוותר על תוכניותיו להשתלט על הממלכה. הוא כרע ברך בפני דוד והציע שלום. ממלכת המרשמלו נשארה בטוחה, ודוד המשיך להיות מלך אהוב על כל נתיניו.
