HE315–17תצוגה מקדימה של הסיפור
ילד והפייה
יום אחד עברתי לבית ספר חדש ולא היה לי אף חבר. נכנסתי לכיתה, ישבתי בפינה והסתכלתי על כולם משחקים בהפסקה.
פתאום ראיתי אור קטן מעל המחברת שלי. מתוך האור יצאה פיה זעירה עם כנפיים נוצצות ולחיים ורודות. "אני נוה," היא לחשה, "פיית האומץ. אני פה כדי לעזור לך היום." הלב שלי פעם מהר, אבל הרגשתי קצת פחות לבד.
"כשמישהו מחייך אליך, תחייך בחזרה," אמרה נוה. "וכשאתה רוצה לשחק, פשוט תגיד: אפשר להצטרף?"
בהפסקה ראיתי את מיקה וגל משחקים בכדור. נשמתי עמוק, נזכרתי בפיה ושאלתי: "אפשר לשחק איתכם?" "בטח!" הם ענו, וזרקו לי את הכדור. חייכתי, והפיה נופפה לי מהחלון ונעלמה, משאירה אחריה שביל קטן של ניצנוצים.
