חושקוש

בילבי

חושקוש הבילבי הקטן גר בגן הילדים של שכונת נווה שאנן בתל אביב. עם האוזניים הארוכות והזנב המפוספס שלו, הוא היה החיה הכי מיוחדת בגן.

יום אחד, כשחושקוש חיפש את הארוחה שלו בין השיחים, הוא שמע בכי. זה היה מוקה הכלבלב החום, שאיבד את העצם האהובה עליו. "אל תדאג מוקה," אמר חושקוש, "אני אעזור לך למצוא אותה!"

הם חיפשו בגן, מאחורי המגלשה ובארגז החול. פתאום הם שמעו קולות של לעיסה מהמטבח. "מה זה?" שאל מוקה בפליאה.

כשנכנסו למטבח, הם מצאו מפלצת כחולה ומפוצצת שישבה על הרצפה. "שלום! אני עוגי-פלצת!" אמרה המפלצת בפה מלא פירורים. "מצאתי עצם מעניינת, אבל היא לא טעימה כמו עוגיות."

חושקוש הסביר לעוגי-פלצת שהעצם שייכת למוקה. "אוי, סליחה!" אמרה המפלצת, "חשבתי שזו עוגיה מיוחדת. קחו אותה בחזרה!"

מוקה שמח מאוד לקבל את העצם שלו. "תודה רבה חושקוש! אתה חבר אמיתי," הוא נבח בהתרגשות.

"גם אני רוצה להיות חברה שלכם," אמרה עוגי-פלצת בביישנות. חושקוש חייך ואמר: "כמובן! כל מי שאומר סליחה הוא חבר מצוין."

הגננת הביאה עוגיות אמיתיות לעוגי-פלצת, עצם חדשה למוקה, וגזר טרי לחושקוש. השלושה ישבו יחד בצל העץ הגדול בגן.

"אתם יודעים," אמר חושקוש, "ההרפתקה הזאת הייתה כיפית!" מוקה ועוגי-פלצת הסכימו בחום. מהיום ההוא, השלושה היו חברים הכי טובים.

כל בוקר הם נפגשים בגן לשחק ולהשתעשע. חושקוש למד שעזרה לאחרים והכרת חברים חדשים הם הדברים הכי חשובים בעולם.

חושקוש