HE39–11תצוגה מקדימה של הסיפור
הפינגוין שלא חדע לחכות
בכפר הפינגווינים הקטן גר נינו, פינגווין קטן וחמוד. אבא שלו, המלך דודו, היה מלך כל הכפר.
יום אחד נינו החליט שהוא לא יכול לחכות עד שיהיה גדול. הוא רץ לבית הספר עם כתר זהב קטן שלקח מארמון אבא.
בכיתה, נינו אמר למורה גברת שרה: "אבא העביר לי את המלוכה! אני המלך החדש!" כל הילדים הסתכלו עליו בפליאה והתחילו להשתחוות.
פתאום דלת הכיתה נפתחה. המלך דודו נכנס לכיתה בצעדים איטיים. "נינו, אתה לקחת את הכתר שלי בלי רשות," אמר בעדינות. גברת שרה הביטה בנינו ואז בדודו. "מה קורה פה? נינו, אתה לא באמת מלך!" היא אמרה בתדהמה. נינו הוריד את מבטו. "סליחה אבא, סליחה גברת שרה. רק רציתי להיות חשוב כמו אבא." דמעות קטנות נצצו בעיניו. המלך דודו חיבק את נינו. "אתה כבר חשוב, בני. אבל מלכות היא אחריות גדולה, לא משחק." נינו הבין שצריך ללמוד סבלנות.
