HE413–15תצוגה מקדימה של הסיפור
הלב- הגיבור שאף פעם לא נח
בעיר הקטנה דובדבן גר ילד סקרן בשם הדם. יום אחד הוא שאל את אמא: "איך הגוף שלי לא מתעייף אף פעם?" אמא חייכה ואמרה: "בוא אספר לך על שתי משאיות מיוחדות שחיות בלב שלך."
אמא סיפרה שלכל אחד יש בלב מחסן ענק וחשוב שנקרא הלב. המחסן הזה לא נח אפילו שנייה, גם בלילה כשישנים. התפקיד שלו הוא לשלוח משאיות עם "מתנות" חשובות לכל חלקי הגוף.
בתוך הלב של הדם גרות שתי משאיות קטנות וחרוצות, חברות טובות מאוד. הראשונה היא המשאית האדומה 🔴, שתמיד מחייכת. השנייה היא המשאית הכחולה 🔵, שתמיד מזמרת שירים בדרך.
המשאית האדומה נוסעת מהלב אל כל הגוף עם חבילות קטנות של חמצן. החמצן הוא כמו אוויר מיוחד שנותן לדם, לשרירים ולמוח כוח ואנרגיה. כשהיא מגיעה לרגליים, לידיים ולראש – כולם מיד מתעוררים ושמחים.
המשאית הכחולה מגיעה קצת אחר כך, באותה הדרך אבל בכיוון ההפוך. היא אוספת את כל הדברים ה"ישנים" והלא נחוצים, כמו אריזות ריקות של אנרגיה. היא לא כועסת על הלכלוך – היא שמחה לעזור ולנקות.
הדם דמיין את עצמו כמלך קטן שיושב בלב ומנהל את שתי המשאיות. הוא ראה בעיניים את הכבישים האדומים והכחולים שרצים בכל הגוף. פתאום כל הגוף שלו הרגיש כמו עיר גדולה וחיה.
"אז כשאני רץ במגרש עם דויד ומיקה, המשאיות עובדות יותר מהר?" שאל הדם. "בדיוק," אמרה אמא, "הלב שלך שולח יותר משאיות אדומות עם חמצן, והכחולות חוזרות מהר לנקות."
בערב, לפני השינה, שם הדם יד על החזה והרגיש את הדופק שלו. הוא לחש בלב: "תודה, משאית אדומה, תודה, משאית כחולה." ואז נרדם בשקט, בזמן שהמחסן שבלב המשיך לעבוד בשבילו כל הלילה.
