HE27–9תצוגה מקדימה של הסיפור
החבורה הכי טובה!
יוֹנָתָן וְנוֹעָה הָיוּ חֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים מִגַּן הַיְלָדִים. הֵם עָשׂוּ הַכֹּל בְּיַחַד – שִׂחֲקוּ כַּדּוּרֶגֶל, לָמְדוּ לַמִּבְחָנִים, וְחָלְמוּ עַל הַרְפַּתְקָאוֹת גְּדוֹלוֹת.
יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ תַּלְמִיד חָדָשׁ לַכִּתָּה – אוֹרִי. הוּא הָיָה חָכָם מְאֹד, מְצַחֵק וְיָדַע הַרְבֵּה עַל טִיּוּלִים בַּטֶּבַע. יוֹנָתָן מִיָּד הִתְרַגֵּשׁ מֵאוֹרִי, וְהֵם הִתְחִילוּ לְתַכְנֵן טִיּוּל סוֹדִי לַיַּעַר הַקָּרוֹב.
נוֹעָה הִרְגִּישָׁה פִּתְאוֹם בּוֹדֵדָה. יוֹנָתָן כִּמְעַט לֹא דִּבֵּר אִתָּהּ, וְהָיָה עָסוּק כָּל הַזְּמַן עִם אוֹרִי. הִיא כָּעֲסָה וְהֶחְלִיטָה שֶׁגַּם הִיא לֹא צְרִיכָה אוֹתוֹ.
בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, אוֹרִי מָצָא מַפָּה עַתִּיקָה בָּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁל סָבָא שֶׁלּוֹ. הַמַּפָּה הֵצִיגָה נְתִיב סוֹדִי לִמְעָרָה נִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הַיַּעַר. יוֹנָתָן וְאוֹרִי תִּכְנְנוּ לָצֵאת לְשָׁם בְּשַׁבָּת, בְּלִי לְסַפֵּר לְאַף אֶחָד.
נוֹעָה שָׁמְעָה אוֹתָם מְדַבְּרִים בַּהַפְסָקָה. הִיא הִרְגִּישָׁה פְּגוּעָה עוֹד יוֹתֵר – הֵם לֹא הִזְמִינוּ אוֹתָהּ! הִיא הֶחְלִיטָה לְהַגִּיד לַמּוֹרָה עַל הַטִּיּוּל הַמְּסֻכָּן, כִּי הִיא דָּאֲגָה, אֲבָל גַּם הָיְתָה כּוֹעֶסֶת.
בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר, יוֹנָתָן וְאוֹרִי הִגִּיעוּ לַיַּעַר. הֵם עָקְבוּ אַחַר הַמַּפָּה, וּמָצְאוּ כְּנִיסָה קְטַנָּה בֵּין הַסְּלָעִים. הֵם נִכְנְסוּ לַמְּעָרָה, וְרָאוּ צִיּוּרֵי סֶלַע עַתִּיקִים עַל הַקִּירוֹת!
פִּתְאוֹם, הֵם שָׁמְעוּ רַעַשׁ חָזָק. אֲבָנִים נָפְלוּ וְסָגְרוּ אֶת הַכְּנִיסָה! יוֹנָתָן וְאוֹרִי נִתְקְעוּ בַּחֹשֶׁךְ, מְפֻחָדִים וְלֹא יָדְעוּ מָה לַעֲשׂוֹת. הֵם צָעֲקוּ לְעֶזְרָה, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע.
נוֹעָה הִגִּיעָה לַיַּעַר עִם אָבָא שֶׁלָּהּ. לְמַרוֹת הָרִיב, הִיא לֹא יָכְלָה לִשְׁכֹּחַ אֶת יוֹנָתָן – הֲרֵי הוּא עֲדַיִן הַחָבֵר הַכִּי טוֹב שֶׁלָּהּ. הֵם שָׁמְעוּ צְעָקוֹת חֲלוּשׁוֹת, וּמָצְאוּ אֶת הַכְּנִיסָה הַחֲסוּמָה.
אָבָא שֶׁל נוֹעָה הֵזְעִיק עֶזְרָה, וְתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה הַכּוֹחוֹת הִצִּילוּ אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים. יוֹנָתָן יָצָא מִן הַמְּעָרָה, רוֹעֵד וּמְבֻהָל, וְרָאָה אֶת נוֹעָה. הוּא חִבֵּק אוֹתָהּ בְּחוֹזְקָה וְהִתְנַצֵּל: "אֲנִי מִצְטָעֵר, נוֹעָה! אַתְּ תָּמִיד תִּהְיִי הַחֲבֵרָה הַכִּי טוֹבָה שֶׁלִּי."
נוֹעָה חִיְּכָה דֶּרֶךְ הַדְּמָעוֹת. "גַּם אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁכָּעַסְתִּי," הִיא אָמְרָה. "חֲבֵרוּת אֲמִתִּית לֹא נֶעֱלֶמֶת בִּגְלַל חָבֵר חָדָשׁ."
אוֹרִי הִתְנַצֵּל גַּם הוּא. "אֲנִי לֹא רָצִיתִי לְהַפְרִיד בֵּינֵיכֶם," הוּא אָמַר. "אוּלַי בַּפַּעַם הַבָּאָה נֵלֵךְ לְהַרְפַּתְקָה שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד – בְּאִישׁוּר הוֹרִים!"
מֵאוֹתוֹ יוֹם, שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ חֲבֵרִים בְּלִי לְהַפְרִיד. הֵם לָמְדוּ שֶׁחֲבֵרוּת חֲזָקָה מְבֻסֶּסֶת עַל כֵּנוּת, סְלִיחָה וְכִבּוּד הַדָּדִי. וְהַסּוֹד שֶׁל הַמְּעָרָה? הוּא הִזְכִּיר לָהֶם תָּמִיד שֶׁיַּחַד הֵם חֲזָקִים יוֹתֵר.
