HE514–16תצוגה מקדימה של הסיפור
בבית שלהם הייתה קופסה מלאה באצטרובלים שאספו בטיולים עם אבא ואמא. יום אחד אמרה אדל: “בוא נמצא עוד מלא אצטרובלים ונכין מהם יצירות!”
הם הלכו לאורך החוף, עקבו אחרי ציפורים ושברי צדפים, עד שמצאו סירה קטנה קשורה לעמוד.
“רק נסתובב קצת ליד המים,” אמר דותן, אבל הרוח נשבה חזק והסירה נסחפה.
כך הם הגיעו לאי קטן ובודד, מוקף מים כחולים ושקטים.
מתחת לעצים מצאו ערימות של אצטרובלים, יבשים ומבריקים. דותן מיהר לספור: “אחד, שניים… זה אוצר אמיתי!”
אדל לקחה אצטרובל והקשיבה לרחש שלו. “זה נשמע כמו סיפור,” היא חייכה, “כמו שהאי רוצה שניקח רק מה שאנחנו צריכים.”
הם מילאו שקית קטנה, השאירו תודה קטנה באבן מצוירת, וחזרו בסירה כשנרגעה הרוח.
מאז הם לא רק אספו—הם גם שמרו על הטבע, כדי שהאוצר יישאר גם לאחרים.
האי הבודד
אלינור דסה
פעם אחת היו שני תאומים בשם אדל ודותן הם אהבו לעשות הרפתקות ולחקור על בעלי חיים
פעם אחת היו שני תאומים בשם אדל ודותן הם אהבו לעשות הרפתקות ולחקור על בעלי חיים
