HE39–12תצוגה מקדימה של הסיפור
דָּנִיֵּאל בְּגוֹב הָאֲרָיוֹת
לִפְנֵי אֲלָפַיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בְּמַלְכוּת פָּרַס הָעֲתִיקָה, חַי אִישׁ צַדִּיק בְּשֵׁם דָּנִיֵּאל. דָּנִיֵּאל הָיָה יְהוּדִי חָכָם וְנֶאֱמָן, וְהַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ אָהַב אוֹתוֹ מְאֹד וּמִנָּה אוֹתוֹ לְשַׂר גָּדוֹל בַּמַּלְכוּת.
הַשָּׂרִים הָאֲחֵרִים קִנְאוּ בְּדָנִיֵּאל וְרָצוּ לְהָרַע לוֹ. הֵם יָדְעוּ שֶׁדָּנִיֵּאל מִתְפַּלֵּל לֵאלֹהָיו שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, וּבִקְּשׁוּ מֵהַמֶּלֶךְ לַחְתֹּם עַל חֹק מְיוּחָד. הַחֹק אָמַר: כָּל מִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים אַחֵר מֶלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ, יֻשְׁלַךְ לְגוֹב הָאֲרָיוֹת.
דָּנִיֵּאל שָׁמַע עַל הַחֹק הֶחָדָשׁ, אֲבָל הוּא לֹא פָּחַד. הוּא פָּתַח אֶת חַלּוֹן בֵּיתוֹ לְכִוּוּן יְרוּשָׁלַיִם, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהָיו כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה תָּמִיד. דָּנִיֵּאל הֶאֱמִין שֶׁחָשׁוּב לְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָן לַאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, גַּם כְּשֶׁזֶּה קָשֶׁה.
כְּשֶׁדָּנִיֵּאל נִכְנַס לַגּוֹב הָאֲפֵל, הוּא רָאָה אֲרָיוֹת גְּדוֹלִים וְחֲזָקִים. הָאֲרָיוֹת נָהֲמוּ וְשִׁנֵּיהֶם הָיוּ חַדּוֹת, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא בָּכָה וְלֹא צָעַק. הוּא סָמַךְ עַל אֱלֹהָיו וְהִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לִישׁוֹן. הוּא דָּאַג מְאֹד לְדָנִיֵּאל הָאוֹהֵב וְהַנֶּאֱמָן. כְּשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר, הַמֶּלֶךְ רָץ מְהֵר אֶל הַגּוֹב וְקָרָא: "דָּנִיֵּאל! הַאִם אֱלֹהֶיךָ יָכוֹל הָיָה לְהַצִּיל אוֹתְךָ?"
לְהַפְתָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל דָּנִיֵּאל מִתּוֹךְ הַגּוֹב: "הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָם חֲיֵה! אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאָךְ שֶׁסָּגַר אֶת פִּיּוֹת הָאֲרָיוֹת, וְהֵם לֹא הִזִּיקוּ לִי." דָּנִיֵּאל יָצָא מֵהַגּוֹב בָּרִיא וְשָׁלֵם, בְּלִי אֲפִלּוּ שְׂרִיטָה קְטַנָּה!
