HE215–17תצוגה מקדימה של הסיפור
דרמה בין תאומות 2
נטע ואורי היו תאומות זהות שגרו בשכונה שקטה בתל אביב. הן היו החברות הכי טובות בעולם, עושות הכול ביחד – מטיולים עד שיעורי בית. אבל יום אחד פרץ ביניהן ריב גדול על משחק מחשב, והן נשבעו לא לדבר אחת עם השנייה לנצח.
בלילה ההוא, כשהבנות ישנו כועסות במיטותיהן, הערפדית הרשעה הלל התגנבה דרך החלון. היא חיפשה נערות צעירות שיהפכו למשרתות שלה בטירה האפלה שלה. הלל הרימה את אורי הישנה, עטפה אותה בגלימה שחורה, ונעלמה אל תוך הלילה.
כשנטע התעוררה בבוקר, היא גילתה שאורי נעלמה. היא חיפשה בכל הבית, בחצר, ואפילו בשכונה, אבל אורי פשוט נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. נטע הרגישה איומה – איך יכלה לריב עם אחותה התאומה ברגעים האחרונים לפני שהיא נעלמה?
שבועות עברו, ונטע לא הפסיקה לחפש. היא חקרה, שאלה שאלות, ובדקה כל רמז אפשרי. לבסוף היא גילתה סימנים מוזרים ליד החלון – טביעות כף רגל עתיקות ונוצה שחורה מוזרה.
נטע החליטה ללכת בעקבות הרמזים, והם הובילו אותה לטירה נטושה מחוץ לעיר. כשהיא נכנסה פנימה, היא ראתה את אורי, חיוורת ועייפה, מנקה את רצפות הטירה בבגדים קרועים. לפני שנטע הספיקה לצעוק, הלל הופיעה מאחוריה עם חיוך מרושע.
נטע הרגישה את כוחותיה נעלמים, את רצונה החופשי נמוג. היא הביטה באורי, ושתיהן ידעו שהן כלואות. הן לא יכלו לדבר, לא יכלו לברוח – רק לשרת את הלל הרשעה.
וכך, נטע ואורי הפכו למשרתות הנצחיות של הערפדית הלל. הן עבדו יום ולילה בטירה האפלה, ולבן זוכר אותן כבר איש. הריב שלהן גרם להן לאבד זו את זו, ועכשיו הן ביחד – אבל לא כפי שרצו.
הלל הערפדית חייכה מרוצה כל לילה, משקיפה על שתי המשרתות הנאמנות שלה. והתאומות למדו לקח קשה – לעולם אל תלכו לישון כועסות, כי לא יודעים מה יכול לקרות בחושך.
