HE56–8תצוגה מקדימה של הסיפור
דנה ואני - המסע של מלאכי
מלאכי הרגיש לא טוב בבטן כבר כמה ימים. אמא לקחה אותו לבית החולים דנה בתל אביב, והרופאים החליטו שהוא צריך להישאר לאישפוז.
בהתחלה, מלאכי פחד מאוד. החדר היה לבן ומוזר, והמיטה הרפואית נראתה שונה מהמיטה שלו בבית. הוא אחז חזק בידה של אמא ולא רצה לשחרר.
אז הגיעה האחות רונית עם חיוך גדול. "היי מלאכי! אני רונית, ואני אדאג לך פה," היא אמרה בקול חם. היא הראתה לו את כל הכפתורים במיטה שאפשר להרים ולהוריד, והוא התחיל להתעניין.
ד״ר גלעד בא לבדוק אותו והסביר בסבלנות מה עושים בבדיקות. "זה לא יכאב, אני מבטיח," הוא אמר, והראה למלאכי את הסטטוסקופ. מלאכי אפילו שמע את הלב שלו דופק!
בחדר השני ישבה נועה, ילדה שגם היא מאושפזת. "רוצה לשחק איתי קלפים?" היא שאלה. מלאכי הסכים בשמחה, והם התחילו לשחק ולצחוק ביחד.
בערב, אמא הביאה את הדובי האהוב של מלאכי מהבית. הוא חיבק אותו חזק ופתאום הרגיש יותר בטוח. רונית הגיעה עם ארוחת ערב והסבירה שמחר הוא כבר ירגיש הרבה יותר טוב.
בלילה, מלאכי שכב במיטה וחשב על היום. זה היה מפחיד בהתחלה, אבל רונית, ד״ר גלעד ונועה עזרו לו להרגיש בנוח. הוא למד שגם במקומות חדשים ומוזרים, תמיד יש אנשים טובים שדואגים לנו.
למחרת בבוקר, מלאכי התעורר והרגיש הרבה יותר טוב. ד״ר גלעד אמר שהוא יכול לחזור הביתה! מלאכי נפרד מנועה ומרונית, והבטיח לבקר ולספר להם איך הוא מרגיש.
