HE11–13תצוגה מקדימה של הסיפור
בן גוריון
קוראים לי דויד בן גוריון, ונולדתי לפני הרבה שנים בעיר קטנה בפולין ששמה פלונסק. היינו משפחה יהודית פשוטה, גרנו בבית לא גדול, אבל מלא ספרים וחלומות.
אבא שלי היה מספר לי על ארץ ישראל, ואני הייתי מדמיין חולות זהובים ועצי זית.
כשהייתי ילד, אהבתי לקרוא יותר מכל דבר אחר. בזמן שחברים שיחקו בחוץ, אני ישבתי בפינה עם ספר היסטוריה או תנ
בבית הספר לא תמיד היה לי קל. היו ילדים שלא אהבו יהודים, ולעיתים שמעתי מילים פוגעות ברחוב.
כשהתבגרתי, החלטתי לעזוב הכול ולעלות לארץ ישראל.
כשהגעתי לארץ, גיליתי שהמציאות קשה יותר מהחלום.
אבל בכל פעם שכמעט נשברתי, הזכרתי לעצמי למה באתי.
מצאתי חברים, כמו יצחק ושמואל, שגם הם האמינו באותו חלום.
עם השנים התחלתי להנהיג אנשים, לדבר על עתיד משותף, ועל מדינה שתקום כאן.
וביום אחד היסטורי, עמדתי באולם קטן בתל אביב והכרזתי על הקמת מדינת ישראל.
