אנימה

אנימה

הכול התחיל… או שנייה, קוראים לי אמלי. טוב, יאללה, בואו נתחיל: הכול התחיל כשצללתי עם הכיתה לחוף ליד חיפה וגיליתי מערה נסתרת מתחת לגלים.

כשנגעתי בסלע המוזר שבפנים, המים סביבי נצנצו בצבע טורקיז, ופתאום מצאתי את עצמי בממלכה תת-ימית ענקית. מסביב שחו מדוזות זוהרות ודגים בצבעים שלא ראיתי בחיים.

אישה גבוהה עם שיער כסוף המתנופף במים התקרבה אליי. "ברוכה הבאה, אמלי," היא אמרה. "אני רוני, שומרת הממלכה של תמריס."

היא הסבירה שהים שלהם מתחיל למות בגלל זיהום מהעולם שלנו.

נזכרתי בניסוי שעשיתי עם דוד, אח שלי, על סינון מים מבקבוקים ישנים וחול.

בעזרת גל, מיקה, ואוֹמר מהכיתה, תכננו מסננים פשוטים שיכולים לעצור חלק מהזיהום לפני שהוא מגיע לים.

חזרתי כל ערב דרך המערה, ודיווחתי לרוני איך הניסוי שלנו מתקדם.

לאט לאט המים בתמריס חזרו לזהור, והדגים שבו לרקוד סביבנו.

כשעזבתי, רוני העניקה לי צדף קטן ששר זמזום שקט כשמשהו רע קורה לים.

היום, בכל פעם שאני רואה בקבוק פלסטיק על החוף, אני לא רק אוספת אותו – אני זוכרת שיש מתחת לגלים ממלכה שלמה שסומכת עליי.