אין שם??

אין שם??

פעם היה סיפור ששמו היה 'סיפור ממש רע'. הוא היה הסיפור הכי משעמם, מבלבל וחסר טעם שאי פעם נכתב.

הסיפור ממש רע התחיל בלי הקדמה, המשיך בלי עלילה, והדמויות שלו לא עשו שום דבר מעניין. הן פשוט עמדו במקום ואמרו משפטים שלא הגיוניים כמו 'השולחן אוכל עננים' או 'המספריים שרות שירים עצובים'.

כל מי שניסה לקרוא את הסיפור ממש רע נרדם באמצע או סגר את הספר בכעס. המורים בבית הספר אמרו: 'זה הסיפור הכי גרוע שקראנו!'

אפילו הספרים האחרים בספרייה התרחקו ממנו. הם לא רצו לעמוד לידו על המדף, כי חששו שאף אחד לא יקח אותם בטעות.

יום אחד, הסיפור ממש רע החליט לנסות להשתפר. הוא ביקש עזרה מסופר מפורסם, אבל הסופר קרא אותו ואמר: 'מצטער, אתה פשוט חסר תקווה.'

בסוף, הסיפור ממש רע הובא למחזור נייר והפך לקרטונים של חלב. אפילו כקרטונים, אנשים התלוננו שהוא לא מספיק חזק.

וככה נגמר הסיפור הכי רע בעולם - בסוף רע, בלי מוסר השכל, בלי שיעור חשוב, ובלי שום דבר שהיה שווה לזכור. פשוט סיפור גרוע שלא הצליח ונעלם מהעולם.