HE413–15תצוגה מקדימה של הסיפור
אבי המציל
אבי ישב על מגדל ההצלה בחוף הים של תל אביב, עיניו סורקות את הגלים בריכוז. השמש כבר התחילה לשקוע, והרוח התחזקה והביאה גלים גבוהים יותר מהרגיל.
פתאום הבחין אבי בנער שמתקשה לשמור על ראשו מעל המים, כשהגלים מכים בו שוב ושוב. בלי לחשוב פעמיים, אבי תפס את מצוף ההצלה וקפץ מהמגדל.
הוא רץ במהירות לים, השליך את עצמו למים הסוערים ושחה בכוח לעבר הנער. הגלים היו חזקים, אבל אבי היה מאומן ונחוש.
תחזיק במצוף! צעק אבי ליונתן, הנער הטובע. יונתן אחז במצוף בכוח אחרון, ואבי התחיל למשוך אותו חזרה לחוף.
הדרך חזרה הייתה קשה, אבל אבי לא ויתר. הוא ידע שכל שנייה חשובה, והמשיך לשחות בעוצמה.
כשהגיעו לחוף, אנשים כבר חיכו עם שמיכות ומים. יונתן שכב על החול, משתעל ונושם בכבדות, אבל בחיים.
תודה, לחש יונתן לאבי, עיניו מלאות דמעות. הצלת את החיים שלי.
אבי חייך בעייפות. זאת העבודה שלי, אבל תבטיח לי שלא תיכנס לים כשיש גלים גבוהים.
ההמון שעמד מסביב מחא כפיים, ואבי הרגיש גאה. לא על עצמו, אלא על כך שהצליח להציל חיים.
בערב ההוא, כשאבי חזר הביתה, הוא ידע שהוא בחר בדרך הנכונה בחיים. להיות מציל זה לא רק עבודה – זו שליחות.
