קרב האנשים

קרב האנשים

יונתן התעורר בבוקר עם רעב מוזר בבטן. “אמאאא, יש שעועית?” הוא צעק מהמיטה.

על השולחן חיכתה לו קערה ענקית של שעועית חמה. יונתן טרף הכול, ליקק את הצלחת ואמר בגאווה: “אני מלך השעועית!”

אבל אז… “פְרְררררררררררר!” יצא לו פוט קטן. ואז עוד אחד. ועוד אחד.

פתאום הרגיש שהפוטים שלו לא רגילים בכלל. כל פוט דחף אותו קצת באוויר, כאילו היו מנועי טיל. “רגע… אני… עף?!” צעק יונתן בזמן שעף דרך החלון, ישר לשמיים.

הפוטים דחפו אותו גבוה יותר ויותר, עד שיצא מהעולם והגיע למקום מוזר שנקרא… “חלל הביצים”. שם צפו להם ביצים ענקיות בחלל, כמו כוכבים לבנים ועגולים. חלקן עשויות שוקולד, חלקן זהב, וחלקן סתם ביצים רגילות שנראו קצת נעלבות.

יונתן נחת על ביצת-ענק סגולה. “וואו! איזה מקום מסריח… רגע, זה אני?” הוא הריח את עצמו. אבל אז הוא שמע צחוק מרושע: “מוּאהההההההה!”

על ביצת-ענק שחורה עמדה זקנה מכוערת עם אף עקום ושיער סגול מסובך. “מי את?” שאל יונתן.

“אני סוֹפי,” אמרה בקול חורק, “סוֹפי הרעה! אני הולכת להשמיד את העולם עם… קקי הסופר-על של ‘פופ 4000’, הכותב הכי מסריח ביקום!”

מאחוריה עמד רובוט ענקי, עם עט ביד אחת ומכונת קקי ביד השנייה. על החזה שלו היה כתוב: “POOP 4000”.

“ברגע שפופ 4000 יסיים לכתוב את סיפורי-הקקי שלו,” אמרה סופי, “הם יהפכו לנהר חום שישטוף את כל כדור הארץ! מוּאהההה!”

“איכס!” צעק יונתן. “לא אתן לך להרוס את העולם עם קקי של סופר!”

הוא שחרר פוט ענקי: “פווווווווט!” הגל הסריח הדף את הרובוט פופ 4000 לתוך מיכל זכוכית ענקית, מלא במי סבון. גם סופי נפלה לשם.

סופי צרחה: “תוציאו אותי! אני שונאת ניקיון!”

יונתן צעק עליה: “די כבר, מכשפה מסריחה! את רעה, מגעילה, ומלאה בקקי בראש! את לא תפגעי באף אחד יותר!”

הקללות שלו התגלגלו בחלל כמו הד, חדרו למיכל, והתחילו להקציף את המים. המים עלו ועלו, סופי שחתה בפאניקה, עד ש… *בּוּם!* המיכל נסגר הרמטית, והיא טבעה בתוך קצף סבון ורוד שמריח כמו תות.

באותו רגע כל ביצי החלל התחילו למחוא כפיים (כן, לביצים יש ידיים בחלל הביצים, אל תשאל איך).

יונתן שחרר פוט אחרון, שחזר אותו לכדור הארץ, היישר למיטה שלו.

אמא נכנסה לחדר ושאלה: “יונתן, למה כל החדר מריח כמו שעועית בחלל?”

יונתן חייך לעצמו ואמר: “לא משנה… העיקר שהעולם ניצל.”