כשרוני כועסת על אמא

כשאני כועסת על אמא

שמי גליה. אני אמא לרוני. רוני היא בתי. היא כבר בת 32.

לפעמים רוני כועסת עלי. היא זוכרת דברים מהעבר. היא אומרת שלא התיחסתי אליה מספיק כשהיתה ילדה קטנה.

אני יודעת שזה קשה לרוני. כולנו עושים טעויות. גם אני עשיתי טעויות כשרוני הייתה קטנה.

כשרוני כועסת, אני יכולה להקשיב לה. אני לא צריכה להתווכח. אני יכולה לנשום לאט ולהישאר רגועה.

אני יכולה להגיד לרוני: "אני שומעת אותך. אני מבינה שאת כועסת." אני יכולה להגיד: "אני מצטערת שכך את מרגישה."

זה בסדר שרוני כועסת. רגשות זה חלק מהחיים. אני אוהבת את רוני גם כשהיא כועסת.

לפעמים רוני צריכה זמן. זה בסדר. אני יכולה לתת לה מקום.

אני יכולה לחכות. אני יכולה להיות סבלנית. כשרוני תהיה מוכנה, נוכל לדבר.

אולי נוכל ללכת ביחד לפסיכולוגית. זה יכול לעזור. מישהו שיעזור לנו להבין אחת את השנייה.

אני רוצה שרוני תרגיש טוב. אני רוצה שנהיה קרובות. אני יודעת שזה לוקח זמן.

כל יום אני יכולה לנסות. אני יכולה להראות לרוני שאני אוהבת אותה. גם כשזה קשה, אני לא מוותרת.

רוני היא הבת שלי. אני תמיד אהיה כאן בשבילה. ביחד נוכל לעבוד על הקשר שלנו.

אהבה חזקה יותר מכעס. זה לוקח זמן, אבל אפשר. אני מאמינה בנו.