HE13Story preview
הנני
הנני
הנני ... הנני לדבר הנעלה ביותר. הנני לכל מה שאתה מצווה אותי. הנני... הספר נכתב לעילוי נשמת הרב דרוקמן, במלאות 30 יום לפטירתו. אלוקי, עשה אותי כלי לשליחותך.
שעת ארוחת ערב, השמיים נצבעו בצבעי האש, אור אדום, אור כתום, אפשר היה לראות גם אור כחול. רעש הזזת הצלחות, שקשוש המזלגות. אמא מלכה הכינה מרק תפוחי אדמה לארוחת הערב. את תפוחי האדמה היא אספה מהגינה הסמוכה, שם נמצא מחבוא של תפוחי אדמה רכים המיועדים לבישול.
לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?
פתאום מוישל'ה ניכנס בבהלה הביתה מוישלה: אברהם, מילכה משפחת דרוקמן, באתי עכשיו מהעיריה קיטוב, מה שהולך שם... אינכם מתארים לעצמכם.
אמא: " מוישלה, בוא תירגע. שב, תשתה מים. אבא: "כאן אתה מוגן, אתה נמצא במקום מבטחים." מוישלה: "הגרמנים ימח שמם הורגים כל יהודי שמסתובב ברחוב. הם מחפשים יהודים, הגרמנים קרובים לכאן". מה עושים? איך נתמודד מולם"? לאן נברח?
אבא מסתכל על אמא ושניהם אומרים: "לעת צרה הכנו מקום, כאן במטבח, שם נוכל להסתתר.
חייל: נוקש בחוזקה בדלת... מי שם? יש כאן יהודים? אמא: זה הזמן, כולם להתחבא... כולם רצים להתחבא.
חייל: "היכן אתם יהודים? אני מחכה לכם...! בואו אלי!!! פשישים עלובים שכמותכם. אתם חושבים שתוכלו להסתתר מפני??? טעיתם!! (אבא מסמן למשפחה ליהיות בשקט)
חייל: יושב בכיסא המשפחה וצוחק בקולי קולות. יהודים ארורים. היום סופכם הגיע. חחח...
סבתא: מתחילה להשתעל. אבא ואמא אובדי עצות. מה עושים?. סבתא ממשיכה להשתעל. חייל צוחק- ולא שומע את השיעול.
משפחה: שמע ישראל ( יד ימין על העיניים) ובפריז. חייל: אולי אני הוזה?? טוב, אני עייף… אתם לא מעניינים אותי יהודונים. חייל: טוב, נראה לי שהם ברחו מכאן כמו עכברים… עוד נראה. אני מחכה להם. החייל עוזב את הבית.
ִמן המצר קארתי י ענני במרחב י. ְה' לי לא אירע, מה-יעשה לי אדם.
