HE2مقتطف من القصة
תָּמָר רוֹצָה גְּלִידָה
תָּמָר רוֹצָה גְּלִידָה! הִיא רוֹצָה גְּלִידָה בְּטַעַם תּוּת. הִיא מְאוֹד אוֹהֶבֶת גְּלִידָה.
אֲבָל קֹדֶם כֹּל, תָּמָר מְסַדֶּרֶת אֶת הַחֶדֶר שֶׁלָּהּ. הִיא שָׁמָה אֶת הַצַּעֲצוּעִים בָּאֲרוֹן. הִיא מְסַדֶּרֶת אֶת הַסְּפָרִים עַל הַמַּדָּף.
עַכְשָׁיו תָּמָר קָמָה וְהוֹלֶכֶת לְהִתְלַבֵּשׁ. הִיא לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה יָפָה. הִיא לוֹבֶשֶׁת נַעֲלַיִם נוֹחוֹת.
"אַבָּא, אֲנִי מוּכָנָה!" קוֹרֵאת תָּמָר. אַבָּא בָּא וְאוֹמֵר: "יָפֶה מְאוֹד! בּוֹאִי, נֵלֵךְ!"
תָּמָר וְאַבָּא הוֹלְכִים בָּרְחוֹב. הֵם הוֹלְכִים יַחַד לַחֲנוּת הַגְּלִידָה. תָּמָר מְאוֹד שְׂמֵחָה!
בַּחֲנוּת, תָּמָר אוֹכֶלֶת גְּלִידָה. הִיא אוֹכֶלֶת גְּלִידָה בְּטַעַם תּוּת. הַגְּלִידָה טְעִימָה מְאוֹד! "תּוֹדָה, אַבָּא!" אוֹמֶרֶת תָּמָר. הִיא שְׂמֵחָה שֶׁהִיא קָמָה וּמִסְדְּרָה. עַכְשָׁיו הִיא נֶהֱנֵית מֵהַגְּלִידָה הַטְּעִימָה!
