HE388–10مقتطف من القصة
עץ שורשים
הערב ירד על בית ספר מרום בכפר חסידים. אני, נועה, לבשתי חולצה לבנה ונעליים נוצצות, והלב שלי קפץ כמו כדור. אמא רוני סידרה לי קשת בשיער, ואבא אייל צילם אותי ליד השלט הגדול: מסיבת סיום. אורי אחי הקטן שתה טרופית ולחש, “את נראית כמו כוכבת.”
המורה יעל עמדה ליד הבמה וחייכה אלינו. היא אמרה שכל אחד מאיתנו למד משהו חשוב השנה, לא רק חשבון וקריאה, אלא גם לעזור לחבר.
כשהגיע תורי, עליתי לבמה עם קצת רעד בברכיים. ראיתי את המשפחה שלי בשורה השנייה, מנופפים לי בשקט, ופתאום הרעד הפך לחיוך. שרנו שיר על חלומות, ואני שרתי הכי חזק שיכולתי. אורי מחא כפיים לפני כולם, וזה הצחיק אותי באמצע הפזמון.
בסוף המורה יעל נתנה לי תעודה עם מדבקת כוכב. היא אמרה, “נועה, המשכת לנסות גם כשקשה, וזה כוח גדול.” בדרך הביתה החזקתי את התעודה צמוד ללב. ידעתי שהשנה נגמרה, אבל הסיפור שלי בבית ספר מרום רק מתחיל.
