החבורה הלא כול כך מוצלחת

החבורה הלא כול כך מוצלחת

ברמת גן הקטנה, בעיר עם הרבה עצים וגני שעשועים, חיו ארבעה חברים מאוד מוזרים:

מכשפה פחדנית בשם ניקי קוף פחדן בשם קרלוס ציפור סקרנית בשם אלכסה ואריה סקרן בשם ברי.

לניקי הייתה מטאטא־מעופף, אבל היא פחדה לטוס גבוה. קרלוס היה קוף, אבל הוא פחד לטפס על עצים. אלכסה, הציפור, שאלה כל הזמן שאלות על הכול. ברי, האריה, לא שאג כמעט בכלל – הוא רק רצה להבין איך העולם עובד.

יום אחד הם החליטו להקים "מועדון הרעיונות המצחיקים של רמת גן". הם נפגשו בגינה ליד הקניון, ליד מגלשה גדולה וצהובה.

ניקי אמרה: "אני מציעה שנכין שיקוי שיהפוך את כל הנעליים בעיר לנעלי ליצן!"

קרלוס קפץ ואמר: "לא! עדיף שנבנה נדנדה ענקית שתגיע עד הירח!"

אלכסה צייצה: "אני רוצה לחקור איפה נעלמות כל הגרביים אחרי הכביסה. זה סוד חשוב!"

ברי ליקק את השפם ואמר: "אני חושב שצריך להמציא מכונה שמתרגמת שפה של חיות לשפה של בני אדם."

הם הסתכלו אחד על השני… וכל אחד חשב שרק הרעיון שלו טוב. פתאום התחילו לריב.

"מה זה קשור גרביים עכשיו?!" צעקה ניקי. "מי צריך נעלי ליצן?" התלונן קרלוס. "נדנדה לירח זה מסוכן!" צייצה אלכסה. "מכונת תרגום זה משעמם!" נבח ברי (טוב, בעצם הוא לא נבח, הוא שאג בשקט).

כולם כעסו. ניקי סגרה את הספרים שלה בטריקה, קרלוס התחבא מאחורי עץ, אלכסה עפה לענף גבוה, וברי הסתובב במעגלים על הדשא.

אחרי כמה דקות של שקט, אלכסה, הסקרנית, צייצה מלמעלה: "תגידו… אולי… כל הרעיונות שלנו יכולים להיות ביחד?"

"מה זאת אומרת?" שאל ברי.

אלכסה הסבירה: "נבנה נדנדה גבוהה, אבל לא עד הירח – רק עד העננים. ניקי תכין שיקוי מצחיק שנועל לנו נעלי ליצן רק כשאנחנו עולים על הנדנדה. בזמן שאנחנו מתנדנדים, נוכל לנסות את מכונת התרגום של ברי ולשאול חיות אחרות לאן נעלמות הגרביים, כמו שאלכסה רוצה."

כולם שתקו רגע… ואז התחילו לחייך.

"זה… גאוני!" אמרה ניקי. "וזה גם לא מפחיד מדי," הוסיף קרלוס. "וגם מסקרן!" צייצה אלכסה. "וגם חכם," סיכם ברי.

באותו יום הם הפסיקו לריב, והבינו שלפעמים הרעיונות הכי מצחיקים ולא קשורים – יכולים להתחבר למשהו אחד נהדר, אם רק מקשיבים אחד לשני.

ומאז, ברמת גן, כל פעם שמישהו רואה נדנדה גבוהה במיוחד, הוא שואל את עצמו בשקט: "אולי כאן מתחבא מועדון הרעיונות המצחיקים?"